<h1>שו"ת הרשב"א ח"ד סימן ק"פ</h1>
<h2>דף כט:</h2>
שאלת על מה שהשבתי לך דאין לאסור נגיעת הגוים בשלנו אלא ביין מפני שדרכן לנסך בשכשוך אפילו שלא בפני עבודה זרה, אבל שאר דברים אין דרכן בנגיעה אלא בשחיטה או בתקרובת ששוברין לפניה או שמכניסין לה לפנים מן הקלקלין ולפיכך אין לחוש לנגיעה שלהם. וחזרת עתה ואמרת בשבירה מיהא נחוש בשלנו במה שדרכן להקריב מיהא בשבירה. תשובה אני כבר כתבתי לך שאפילו בשלהם אין חוששין אלא בניסוך ואי נמי בשחיטת מין שלהם, הא אפילו שחיטת סתם נכרי אינה אסורה בהנאה שאין מחשבת נכרי לעבודה זרה אלא במינין שלהם [חולין י"ג ע"א]. ושנינו [ע"ז כ"ט ע"ב] בשר הנכנס לעבודה זרה מותר והיוצא אסור, שאין דרכן לשחוט ולשבר אף בשלהן אלא בפניה או להכניס לפניה בתקרובת בשעה שהכניסוה לפנים מן הקלקלין, אלא במין שסתם מחשבתו בשעת שחיטה לעבודה זרה, אבל בשבירת שאר דברים אפילו במקום שלהם מותר זולתי בשחיטה שכן עבודה שלהם.
